פטל הוצאה לאור

על הספר

 

אֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד לָדַעַת מִי אוֹ מָה כּוֹתֵב אוֹ מוֹחֵק אוֹתִי, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכָּל הַלַּיְלָה נִכְתַּבְתִּי כְּאִלּוּ נָשַׁבְתָּ אֵלַי בְּיַסְמִינִים וּבַעֲנָבִים שֶׁהוֹפִיעוּ מִשּׁוּמָקוֹם וְנֶהֱגוּ בְּרֹאשִׁי כִּלְחָשִׁים. וְהַכֹּל שָׁכַחְתִּי./ כָּל מָה שֶׁכָּתַבְתִּי עַכְשָׁו בַּחֲלוֹם. כָּל אֶבְרֵי הַמִּשְׁוָאָה שֶׁעָמְדוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם,/ הַכֹּל נִשְׁכַּח.

​

 

*

ספרה החדש של יהודית אוריה הוא כתב חניכה לנשיות, למיניות שוצפת, להתבוננות מוקסמת במתרחש בין גברים לנשים, בין הדורות ובין אדם לעצמו. הכתיבה מתחקה אחר הרגעים בהם התעצבו אישיותה וייחודה של נפש יצירתית, על תחושות העונג והייסורים הכרוכות בצמיחה ובהבשלה. התחקות זו היא חלק מנשמת הטקסט, המציב שאלות על זיכרון ועל בחירה אישית.

​

הפואטיקה שופעת היופי של אוריה משלבת שירה ופרוזה ומנסחת גם את מה שקשה לאומרו; היא מוקירה את כל מה שמרומם נפש, מזכך רגש ומצליל חשיבה. עושר של אזכורים מיתיים, אמנותיים ומוזיקליים מלווה את הקריאה ונוסך לתוכה עוד ועוד שכבות של משמעות. זהו ספר שמסיימים את הקריאה בו בהשתאות והתרחבות, של הנוף הרגשי, של האופק הרעיוני ושל הלב.

 

על המחברת:

​

יהודית אוריה היא משוררת. ספריה הקודמים הם "חלל מושלם" (תמוז - אגודת הסופרים, 1994), "רשימותיה של חוה" (כרמל, 2003), "צבאים" (פרדס, 2016). שיריה פורסמו ב"עכשיו", במוסף הספרותי של "מעריב", וב"מאזנים"; ב"מרפסת", ב"אספקלריה", וב"המוסך"; ב"יקוד", ב"הדור" - השנתון העברי של אמריקה. ב"קפל" וב"סלונט". רשימות על שירתה הופיעו ב"מאזניים", ב"יקום תרבות", ב"קולות רבים", ב"המוסך". רשימות מפרי עטה הופיעו ב"בננות", "המוסך", "עתון 77", "גג", "יקוד", "הדור" ו"מקור ראשון".

​

ביקורות וסקירות:

​

"אני קורא ויש דברים מפעימים... זאת יצירה מרתקת - טקסט יפהפה, חזק וחושפני. החושפנות היא חלק מהעוצמה והיופי". עמוס נוי, משורר וחוקר תרבות ופולקלור.

​

"עומקים נדירים.. משוררת מעוררת ואמיצה." רן יגיל, מבקר סופר ועורך. 

​

"לכתוב בכאוס הצלול הזוהר" - הסופרת והמוזיקאית דורין מרגלית בשבחים חמים לספר.   

​

"ספר נפלא - יומן שהוא שירה, שירה שהיא פרוזה, פרוזה שהיא הגות וחלום, הגות וחלום שהם מוזיקה, מוזיקה שמולידה מתוכה שירה". אלי הירש, משורר ומבקר. 

​

"הדברים... נוגעים במקום עמוק, מביאים מרפא בדרך שרק ספרות ושירת אמת יכולים להביא.". ניצן ויסמן, סופר.