מפלצת הסדר
דלילה מסל גורדון
א.
המפלצת הקטנה רצתה לפרוע את הסדר.
לא רק שנמאס לה מהסדר
הפרוע שנאלצה לשאת כמשא כבד על כתפיה.
בעצם נאלצה לשאת את השפתיים שלה, שהיו ענקיות, שמנדוזיות, ענקיות ואדומות
מכפי שהרגישה, כי לא היתה עד כדי כך תאוותנית.
ולכן, כתוצאה מגודלן ובגלל שקצוותיהן השתלחו לצדדים,
הן חרגו מגבולות פרצופה, שהיה עם זאת מפלצתי ודובי משהו,
מדובלל ושעיר;
כמו הכלב שלה שהיה קטן ורגיל, לא מפלצת,
מלבד העובדה שחסר לו בורג ובגלל זה נבח בלי הפסקה.
והציפייה היתה שבגלל שהיא מפלצת היא תישא את זה,
אבל זה היה לה קשה מאד עד כדי בלתי נסבל.
אבל היא השתדלה לא לשבור את הכלים ולא להחזיר אותו לצער בעלי חיים
כפי שעשתה דודתה עם תאומו, הכפיל שלו,
שהיה כפיל באופן מושלם, אחד לאחד, ולכן מופיע בד בבד גם בסיפור אחר.
ובכל אופן קצוות השפתיים שלה חרגו כמו ענפים מפרצופה
אבל בעצם רק בקצה אחד כי החריגה לא היתה סימטרית.
עם זאת החריגה הנ"ל זימנה מנחת לציפור שיר,
וזו היתה בשבילה אתנחתה שירית
ובעיקר כי המפלצת חתרה לסדר
ולהרמוניה, למרות שהיתה באמת כל כך כל כך פרועה.
ב.
היא כתבה: אני איעדר מהפייסבוק, בלי דרמה, כפשוטו,
והיא הודיעה בפייסבוק שתיעדר
והמתח הזה הרג אותה.
היא ניסתה לצמצם את הכאוס החיצוני שקלטה,
שכן היא היתה כמו נייר לקמוס בנוסף להיותה מפלצת.
בקיצור, לא היה לה קל להיות היא.
ואם לא די בכך, רבה עם בעלה אבל החזיקה בשיניים
(והיו לה שיניים) את הסדר הביתי.
כי היא היתה גיבורה. גיבורה סמויה.
והיה לה ויז'ן על עצמה, שלא ידעה לממש עדיין,
שבו תגדל תסרוקת שתגביה אותה במובן העמוק של המלה,
והיא תיפתח כפקעת של פרח לוטוס
ובתוכו יֵשב בודהה
והיא תישא אותו כבספינה קטנה ומוקפדת למראה,
יפהפיה, בלב ים, כתינוק צוחק.
וכל אימת שתלך לאנשהו, ואפילו במסע ביתי,
פשוט שבפשוטים, לצורך ביצוע מטלות ביתיות -
זה יהיה בעבורו מסע אודיסאי, מבחינת הרגשתו.
והיא כמו פיל ענקי שנע, כי בזמן שהיא תנוע
הוא ירגיש מבחינתו שהכל הוא ים,
שהוא שט בפרח כבאמבטיה קטנה
ובכך מפלצת הסדר תתממש ותהיה לים
ולאמא אדמה במובן העמוק של המלה.
ג.
אני מצטמקת והופכת לקטנה כזרע
קטן
וכלצימוק
כלשמש קטנה מקוטן
בעולם קטן
ומכושף מן היסוד.
ד.
בעלה של המפלצת עבר לגור אצל אמו במשך השבוע
(עד שבנם הבכור יסיים את הבגרויות, בעוד שנתיים)
ופקד אותה רק בסופ"שים,
מפני ששינה מקום עבודה וכדי להיות לצד אמו בזקנתה המופלגת
וליד אחיו שעבד בקרבת מקום מגוריה של האם
כשומר שמופקד על הרמת המחסום בכניסה לחניון האוטובוסים.
למפלצת נתפס הגב בהתאמה מושלמת להפסקת המחזור
כבחיכוך של לוחות טקטוניים
וכך הבריאות שלה התרופפה,
גם בעקבות זריקת חיסון נגד שפעת
שקיבלה יחד עם בנה הבכור.
למפלצת נתפס הגב בהתאמה מושלמת להפסקת המחזור
בעת שתרגלה יוגה (למעשה תרגילי התעמלות),
בעת שבעלה ישב לצדה על הספה
ודיבר אתה על הקניות בסופר.
ונגרמה לה גם דלקת בעין
והיא נחבלה קלות באגודל כשסגרה את דלת הארון
(את הצד של בעלה).
ה.
בה בעת התגבשה בה דעה שלילית על משככי כאבים אופיאטיים.
בקרבה של המפלצת התגבשה כבר דעה שלילית על אורטופדים,
גם בעקבות ביקור אצל ארטופד אחר עם בנה הבכור.
האורטופד שאל אותו, בעת שהחזיק לו את היד, מה הוא רוצה שזה יהיה - נקע או שבר?
המפלצת לא הבינה לעומקה את הבדיחה
של הרופא, שלבש סוודר לבן לעילא, עם צווארון גולף לבן,
והודיע עם כניסתם לחדר שהוא לא מבין בבני אדם אלא רק בעצמות ובשלד.
והאורטופד, שאליו הלכה והתלהבה גם ממנו, נתן לה כדורים אופיאטיים.
זה סם, אמר הפיזיוטרפיסט במרפאת הכאב.
וטוב שדחקה אותם לפינת הארון.
ו.
מאותו הרגע השמש הצטמקה
והפכה לצימוק
מצומק.
ומלכת השמש לקחה אותה
והסתלקה אתה.
והעולם החשיך.
ז.
באותה העת בעלה של המפלצת הלך וקטן לנגד עיניה
והפך לעכברון בעת שישב על הספה
ברגליים פשוטות לפנים וקטנות מקוטן.
וזה שינה לחלוטין את יחסי הכוחות ביניהם,
כי קודם ניגש אליה למטבח והציע לה חיבוק.
"את היחידה ששונאת את עצמך", אמר לה
עם רגליו הגדולות משלה ונעליו היקרות והעמידות משלה.
מפלצת הסדר נעלה כפכפי אצבע
שקנתה בשבוע שעבר
וכמעט דרך עליה
ולא פלא שדחתה את חיבוקו שהיה מבחינתה חיבוק דב.
ח.
שבוע קודם קנתה בגד בעיר התחתית
עם אפודה שנוספה על גבי החולצה החומה והחמה למגע,
והיה כתוב עליה לב סיטי באנגלית
בשונה משפת האם של המפלצת הזאת שהיתה ספרדית אסלית
ולכן המשפט הראשון שלמדה לכתוב בחייה
היה מי ממה מה אמה.
ובעיר התחתית גם קיבלה כדורים אופיאטיים מרופא
שסיממו אותה למשך סופ"ש אחד
ולמזלה התנערה מהם,
וגם התקשתה לשאת את הצלחת שלו -
צלחת המרק של המפלץ
שבניגוד אליה אהב את עצמו
ולכן נפטר מכל הפטריות שבתבשיל,
וסידר אותן במרחקים שווים בגבול צלחת המרק.
וזה הרחיק אותה ממנו לתמיד.
ט.
המפלץ דרך עליה בנעליו היקרות משלה,
היא נעלה כפכפי ים,
בעת שניגש אליה למטבח,
ובעיני רוחה הפך ללא יותר מאשר עכברון
שישב והתנודד על הספה
ברגליים פשוטות לפנים שנראו ככפותיהן של ציפורי שיר.
וכך היה גלגול לציפור שישבה על קצות השפתיים שלה,
ובכך שימשה לה עץ ומשענת,
והצטרף לכל הדברים הקטנים שהם פחות מאיימים ומלוכלכים,
גם לבודהה שישב מעל ראשה בצ'אקרה העליונה,
בפקעת הפרח שנפתח ושימש לו אונייה
ואמבטיית תינוקות
ועגלת נשיאה
וכך יכלה סוף סוף להיות אמא אדמה, אחרי הכל.
דלילה מסל-גורדון (1968) נולדה בארגנטינה ובילדותה היגרה לישראל. למדה בחוג לקולנוע (וספרות) באוניברסיטת תל-אביב. ספר שיריה הרביעי, "קוקי, העוגות העירומות והאימהות הקטנות", עתיד לצאת לאור בשנה הקרובה בהוצאת אבן חושן.